פסטיבלים במרוקו

מעבר לטיולים מאורגנים במרוקו, או בניית טיול עצמאי למרוקו, ישנם אירועים מיוחדים מדי שנה ששווה לבקר בהם.

טיול במרוקו כרוך בהוצאת ויזה למרוקו שמגבילה את הישראלים ב-15 יום, אך עם זאת ישנם כמה אירועים שנתיים מעניינים מאוד שיכולים להשתלב במסע במדינה הקסומה הזו.



אחד הדברים שמאפיינים את התרבות המרוקאית היא הצורך בלחגוג ולשמוח. תרבות זו מאופיינת בהיסטוריה תרבותית ודתית של אירועים ופסטיבלים שונים. כמעט בכל רגע נתון במהלך השנה יש עיר או כפר ברברי וקהילות שחוגגות אירועים כלשהם. חגיגות כאלה יכולות להתמשך מספר ימים ואף מספר שבועות. וכמובן יש את הרמאדאן שיוצא מן הכלל ונמשך כ-30 יום. אירועים וחגים הקשורים בדת לרוב מאופיינים בצום, אוכל וריקודים.

פרט לחגים הדתיים ישנם פסטיבלים רבים ומגוונים כמו פסטיבל פריחת השקד או פסטיבל הורדים, ואירועים שמושכים תיירים רבים כמו פסטיבל הסרטים הבינלאומי במרקש. כל אירוע כזה הוא הזדמנות להתחכך עם המקומיים והתרבות שלהם ולבקר במרוקו בזמן אחד מהפסטיבלים מומלץ מאוד.


פסטיבל מוסיקת עולם בפאס


כל שנה ביוני למשך 10 ימים חוגגים מנהגים רוחניים באמצעות מוסיקה מכל העולם בעיר האימפריאליסטית פאס.

הפסטיבל נוסד בשנת 1994 על ידי פילנטרופ מרוקאי, במטרה להציג תרבויות שונות דרך המוסיקה. כל שנה אמנים מוסלמים, יהודים, נוצרים, ועמים בעלי אמונות שונות מופיעים יחד בשיתוף והרמוניה והצגת כבוד הדדי.



הפסטיבל מחולק ל-4 ימים שבהם פוליטיקאים, פעילים חברתיים, אקדמאיים ומנהיגים רוחניים מתאחדים ודנים בעניינים הדחופים של הזמן שלנו כגון קונפליקטים, שינויי אקלים, צדק חברתי, איך אפשר לפתור אותם ועוד. 4 ימים אלה נקראים "לתת את הנשמה לגלובליזציה".



במוזיאון "דאר בטחה", המוקף בגנים אנדאלוסים, ובמקומות שונים בפאס ישנם מופעים, גלריות אומנות וסרטים, סדנאות שירה ועוד. באחד הימים נוסעים לעיר העתיקות הרומאית "ווליביליס" למופעים נוספים על רקע "שער הניצחון" בעתיקות.


בחצר "באב מאקינה" ניתן ליהנות מהופעות כל ערב, ובמרכז העיר העתיקה בפאס הלא היא ה"מדינה", יש מוסיקה "סופית" כל ערב אחרי חצות בגני "דאר טאזי".


מה שמייחד את הפסטיבל הוא השורשים הערכיים שמעודדים את הקהל לקחת חלק פעיל באירוע. ומטרתו ללמד אנשים לקבל את ההבדלים בין תרבויות וקהילות שונות על מנת לתקשר טוב יותר אחד עם השני. בתקופת הפסטיבל תיירים רבים במהלך היום מסתובבים בין השווקים, מסגדים והאטרקציות שמייחדות את פאס, ובערב הם מבלים בפסטיבל שממוקם לא רק בכיכר אחת של העיר אלא בכמה מקומות שונים. ניתן לקחת חלק בסמינרים במהלך הבקרים ולדון בנושאים שונים הקשורים באופי הפסטיבל, ולהבין לעומק את אופיו. ומאחר הצהריים ועד הלילה יש הופעות של אמנים המגיעים מכל העולם!. סגנונות המוסיקה השונים כוללים: מוסיקה אירופאית קלאסית, מוסיקה "סופית" וטראנס, מוסיקה ערבית אנדאלוסית, מוסיקה מהכנסיה הבולגרית, מוסיקה הינדית, מוסיקה קאלטית קדושה, ועוד משוודיה, פקיסטן, טורקיה ועמים רבים אחרים.



באופן מסורתי האירוע הכי מרשים הוא בגנים של המוזיאון על רקע הרי האטלס, ובסופו של כל ערב לאחר אחרון המופעים, נהוג להישאר באיזור המדינה לעוד מופעים של מוסיקה "סופית" ולרבוץ על שטיחים ברברים וליהנות משתיית תה מרענן. חשוב להזמין כמה חודשים מראש את החדרים במלונות או בריאדים המקסימים שיש לעיר פז להציע אם אתם מתכננים להגיע לפסטיבל, והמלצתי היא לקחת ריאד באיזור ה"מדינה" כמובן איפה שהכול קורה. לקחת חלק בפסטיבל זוהי חוויה ייחודית המשלבת אומנות, רוחניות ושיח מאתגר, בהתאם לזמנים שלנו וברוח של העיר פאס.


פסטיבל מוסיקת גנואה אסווירה


4 ימים במהלך חודש יוני המאופיינים בתערוכות אומנות ומוסיקת עולם וג'אז.

הפסטיבל מושך אליו את מיטב אומני הג'אז לעיר הנמל המיוחדת אסווירה. אמנים מטנג'יר, מרקש ואסווירה מופיעים באיזור ה"מדינה" ומקומות אחרים בעיר, בשילוב של תערוכות אומנות המאפיינות מאוד את המקום שידוע כעיר של אומנים בין היתר. לאחרונה נבנתה במה חדשה ומיוחדת לאור ההתעניינות הגוברת וכמות האנשים הרבה שמגיעים לאירוע כל שנה.



כל ערב מחולק לכמה חלקים. בחלק הראשון המוסיקאיים הגנואים מופיעים בין 18:00 ל-21:00. לאחר מכן מופעי הג'אז.

ולקראת השעה 23:00 החלק האהוב ביותר על רוב האנשים הוא כשהמאסטר של הגנואה מה שנקרא "מאעלם", והלהקות שלהם מתחילים לנגן. הם מנגנים על תופים ובכלים ייחודיים כמו "גימברי" או "האגחאוג", מעין גיטרה עם 3 מיתרים בנויה מעור של גמל, כאשר המיתרים מיוצרים משורשי עצים משולבים עם חלקים מיובשים של מעי גס של כבש או עז. הכלים האלה מייצרים צלילי בס המייחדים את מוסיקת הגנואה. צורת הנגינה היא אף יחודית היותר מדמה צורה של תיפוף על המיתרים מאשר פריטה.



הגנואה היא שילוב של מוסיקה אפריקאית, ברברית וערבית הנשמעת כמעין תפילה קצבית לעיתים. בעצם מעין תפילת הוקרה לחיים, המשלבת גם מופעי אקרובטיקה. פיתוח הסגנון הוא מהסהרה ואלג'יר, למרות שמקורה בעבדים שהיו במאלי, גינאה וגאנה, שנמכרו לסולטנים מרוקאים. עם זאת, הסיפור על העבד בילאל של מוחמד מתאר שהוא ריפא את בתו פטימה באמצעות שירה רפואית המרפא את הנשמה, והוא מתואר בהדרגה כשומר ולא כעבד. הגנואה היא שילוב של מסורת אפריקאית עם פולקלור מוסלמי במהלך ה"טראנס" הלילי שלהם הנקרא "לילאס".

מטרת ה"לילאס" היא באמצעות ריקוד שירה וטקסים נוספים לרפא את הנשמה ולחבר אותה עם הגוף.



בשיר גנואי, בדומה למוסיקת הפופ, משפט או שורה חוזרים על עצמם שוב ושוב ללא קשר לאורך השיר, למרות שרוב השירים הם ארוכים כ-20 דקות ואף יכולים להמשך כמה שעות. לכן, למי שלא מכיר זה יכול להדמה כשיר שלא נגמר כשבעצם מדובר בטקס רוחני המכניס את האדם לטראנס ומחבר בין הגוף לנשמה.


פסטיבל החתונות באימלצי'ל


כל שנה בספטמבר פסטיבל שמטרתו לחגוג מסורת ברברית. אימלצ'יל ממוקמת במעלה הנהר פלאטו בהרי האטלס. כאן תמצאו שבטים ברברים עם קשר חזק לתרבות ולמסורת שלהם שנשמרה למשך עשורים. פסטיבל החתונות הוא האירוע הגדול ביותר של הכפר במהלך השנה. כל ספטמבר, הידוע בקרב המקומיים כ"ספטמבר הרומנטי", הנשים בעצם מחפשות ובוחרות להם חתן באירוע חתונות המוני. במשך 3 ימים, הנשים הצעירות מתגנדרות, עונדות את התכשיטים היקרים ביותר שברשותם, ומחפשות להם בעל, בזמן שכ-30 אלף אנשים מתאגדים באוהלים, מנגנים לצד הגמלים והסוסים מתחת להרי האטלס.



על מנת להראות עניין בגבר נהוג שהאישה קורצת או מהנהנת בראשה כסימן שהיא מעוניינת. לרוב הגברים הנבוכים מלווים באדם נוסף שעוזר להם לבחור ולהתגבר על הבושה. כשאישה פונה אליהם במידה והם בעניין נהוג להחזיק ידיים, ובמידה ומישהו מתחרט פשוט עוזבים את היד. כאישה אומרת את משפט הקסם: "כבשת את הכבד שלי או הכבד שלי שלך", זה אומר שהיא מצאה את האהבה שלה. בתרבות הברברית הכבד הוא מרכז האהבה ולא הלב משום שכבד בריא מעיד על מערכת עיכול תקינה ועל אורח חיים בריא.



במידה ויש רצון הדדי להתאחד הגבר והאישה נפגשים עם המשפחות של שני הצדדים באוהלים וכל צד שואל שאלות ושותים תה ביחד. בהמשך, החתונה תתואם בין המשפחות בכפר במועד שיקבע. במידה ואחד הצדדים מעוניין בגירושים זה אפשרי. בפסטיבל החתונות אלמנות וגרושות הן הרוב. וניתן לזהות אותן על ידי כיסוי ראש מיוחד. חשוב לציין שביום זה חתונות לא קורות אלא רק האישה מוצאת את הגבר וקובעים שהם עומדים להתחתן. ישנו סיפור טראגיים על זוג משבטים אויבים, שהמשפחות שלהם סרבו שיתחתנו. אומרים שהדמעות של הזוג שסורבו להיות ביחד יצרו שני אגמים באיזור, נהר "איסלי" ונהר "טיסליט". משמעות המילים הוא חתן וכלה ולפי הסיפור הם החליטו להתאבד ומוזיאון של הכפר מנציחים את האירוע. האגדות מספרות שההרים המפרידים בין האגמים, מפרידים בין הנשמות שלהם גם לאחר מותם. אומרים שהיום בעקבות העצב של הסיפור המשפחות מאפשרות לבנות ולבנים שלהם להתחתן עם מי שנפשה חפצה בהם. ואפילו הבחירה לפעמים נעשית על שפת האגמים.



בתקופה של הפסטיבלים העיר מלאה בירידים של אוכל, מופעים ומוסיקה. הפסטיבלים היה סגור במשך שנים למבקרים ותיירים אך לאחרונה הוחלט שתיירים יכולים להגיע.



פסטיבל הורדים קלאעת מגעונה


פסטיבל זה קורה בשבוע הראשון של מאי כל שנה. מאופיין במוסיקה ברברית, ריקודים, ותחרות בחירת מלכת הורדים של הכפר.



הפנינה המרוקאית קלאעת מגעונה היא נווה מדבר המוחבאית בעמק הדאדאס ונקראית גם "עמק הורדים". בתקופה הזו של השנה עם הפריחה העיר כולה צבועה בורוד. מכאן תעשיית מי הורדים הגדולה ביותר במרוקו מגיעה. מי הורדים משמשים לבישול ולבישום, סבונים, שמנים ועוד. סוג הורד הנקרא דאמאסק הגיע לאיזור בשנת 1938 על ידי הצרפתים. בתקופה זו התחילו לייצר מי ורדים ולא הרבה זמן לאחר מכן התחיל פסטיבל הורדים בעיר. למשך 3 ימים תיירים רבים פוקדים את המקום ובסוף הפסטיבל מלכת הורדים מוכתרת. העיר מייצרת כ-4000 עלי כותרת בשנה.



במשך הפסטיבל, נשים מקושטות בזרי ורדים מסתובבות בשווקים, ילדים מוכרים ורדים ואפילו רכיבה על גמלים מקושטים היא אחת מהאטרקציה. מטרת האירוע היא לחקלאים לחגוג את היבול השנתי ואת היופי של הטבע. זהו אחד הפסטיבלים הכי יפים וידועים במרוקו. תיירים מגיעים לאיזור לחוות את הריחות המתוקים שבאוויר והצבעים העזים בטבע הקסום של עמק הדרעא והרי האטלס הגבוהים.



פסטיבל הסרטים הבינלאומי במרקש


כל שנה בדצמבר. האירוע הגדול בשנה שמושך אליו במאים ושחקנים ידועים מהוליווד. בשנה שעברה רוברט דה נירו היה חלק מהשחקנים שהגיעו. נוסד בשנת 2001, ומשנה לשנה האירוע מתקדם ובפסטיבל האחרון כבר היו כ-120 סרטים שהוקרנו וכ-24 מדינות השתתפו. להתחיל את הטיול בפסטיבל במרקש זוהי דרך נהדרת לחוות את מרוקו. חבר השופטים המורכב מבמאים, מפיקים, שחקנים ועיתונאים מכל העולם מכריזים על הסרט המרוקאי והזר הטוב ביותר וגם לסרט הקצר.



כיום, תעשיית הסרטים חשובה מאוד למרוקו, והפסטיבל משמש אפילו ככלי חינוכי לאוכלוסיות החלשות. השטחים העצומים והנופים המרהיבים במרוקו משמשים לצילום סרטים רבים בעבר ובהווה בינהם סרטים כמו גלדיאטור, לורנס איש ערב, וסדרות כמו משחקי הכס, והם מושכים במאים רבים למדינה לצילום.



מבקרים רבים נהנים להגיע לפסטיבל משום שהוא לא צפוף כמו מה שקורה בקאן או בברלין למשל וזה משרה אווירה מאוד נינוחה. אחת המטרות של הפסטיבל היא גם ליצור מודעות בקרב העולם כלפיי התרבות וההסטוריה של מרוקו.




אירועים ופסטיבלים נוספים במרוקו:


פסטיבל פנטזיה במקנס במאי

טימיטאר פסטיבל באגאדיר ביולי

פסטיבל סופי בפאס ביוני

פסטיבל אואזיס בספטמבר

פסטיבל ג'אז בקזבלנקה

פסטיבל מואזין ברבאט


נכתב על ידי:


אלעד דזי


617 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול